אפשר להטעין רכב חשמלי מרכב אחר? מה שגילינו הפתיע גם אותנו !

אפשר להטעין רכב חשמלי מרכב אחר? מה שגילינו הפתיע גם אותנו

דמיינו לעצמכם את המצב הזה: אתם נוסעים בכביש מהיר, הסוללה של הרכב החשמלי שלכם מתרוקנת, ועמדת הטעינה הקרובה נמצאת במרחק של 30 קילומטר. בדיוק כשאתם מתחילים להיכנס לפאניקה, רכב חשמלי אחר עוצר לידכם, והנהג מציע לכם משהו שנשמע כמו מדע בדיוני: "בואו, אני אטעין לכם את הרכב מהרכב שלי". כמובן שלתהליך הזה נדרש כבל טעינה מיוחד, אבל הטכנולוגיה כבר קיימת.

זה לא מדע בדיוני. זה קורה כבר היום, ואתם כנראה לא יודעים על זה.

למה זה משנה את כל המשחק בתחבורה החשמלית

בעוד שרוב האנשים עדיין חושבים על רכבים חשמליים כעל משהו שצריך להיטען רק מעמדות טעינה קבועות, התעשייה כבר עברה לשלב הבא. הטכנולוגיה שנקראת V2V – Vehicle to Vehicle charging, או בעברית טעינת רכב לרכב, הופכת כל רכב חשמלי לעמדת טעינה ניידת פוטנציאלית.

אבל זה לא רק עניין של נוחות. זה עניין של שינוי מהותי בדרך שבה אנחנו חושבים על אנרגיה, על קהילה, ועל העתיד של התחבורה. כי מה קורה כשכל רכב יכול להיות גם צרכן וגם ספק של אנרגיה? מה קורה כשהרשת החשמלית הופכת לנוזלית, ניידת, וקהילתית?

התשובות לשאלות האלה כבר מתחילות להתגבש, והן מרתקות הרבה יותר ממה שאתם חושבים. מהניסיון שלנו, בסבירות גבוהה שזה אומר שינוי דרמטי בדרך שבה אנחנו נתייחס לרכבים בעתיד.

איך זה בכלל עובד? הטכנולוגיה מאחורי התהליך

כדי להבין איך רכב יכול להטעין רכב אחר, צריך קודם להבין שרכבים חשמליים מודרניים הם בעצם מחשבים ענקיים על גלגלים עם סוללות אדירות. הסוללה של רכב חשמלי ממוצע יכולה לאחסן בין 50 ל-100 קילוואט שעה של אנרגיה – זה מספיק כדי להפעיל בית ממוצע למשך כמה ימים. סביר להניח שרוב האנשים לא מבינים כמה אנרגיה זה בעצם.

הטכנולוגיה שמאפשרת V2V נקראת "טעינה דו-כיוונית" או Bidirectional Charging. במקום שהחשמל זורם רק כיוון אחד – מהרשת אל הרכב – הוא יכול לזרום גם בכיוון ההפוך. זה נשמע פשוט, אבל מבחינה טכנית זה די מורכב. לפעמים אנחנו ממליצים לבצע את התהליך בשעות טעינה זולות יותר כדי לחסוך בעלויות.

הרכב צריך להיות מצויד במה שנקרא "מטען דו-כיווני" – מערכת שיכולה לא רק לקבל חשמל אלא גם לספק אותו החוצה. המערכת הזו כוללת מהפכים (inverters) שמתרגמים את החשמל הישר (DC) שמאוחסן בסוללה לחשמל חילופין (AC) שרוב המכשירים צריכים.

אבל זה לא הכל. הרכב גם צריך להיות חכם מספיק כדי לנהל את תהליך הטעינה – לוודא שהוא לא מתרוקן יותר מדי, לשלוט בעוצמת הטעינה, ולתקשר עם הרכב השני כדי לוודא שהכל עובד בטוח. לגבי אחריות הרכב, זה נושא שעדיין מתפתח ויצרנים שונים מתייחסים אליו בצורה שונה. במקרה של תקלה בתהליך, אנחנו מאמינים שחשוב לבדוק מראש מה כוללת האחריות.

הרכבים שכבר יכולים לעשות את זה (ואתם כנראה לא יודעים)

אם אתם חושבים שזה עדיין עניין עתידני, תתכוננו להפתעה. יש כבר היום רכבים בישראל שיכולים לעשות את זה, ואתם כנראה רואים אותם בכבישים מדי יום. כמו שזה נראה, הטכנולוגיה הזו כבר פה, רק שאנשים לא יודעים עליה.

הדוגמה הכי בולטת היא יונדאי איוניק 5. הרכב הזה, שנמכר בישראל כבר כמה שנים, מגיע עם יכולת V2L – Vehicle to Load. זה אומר שהוא יכול לספק חשמל למכשירים חיצוניים, כולל רכבים חשמליים אחרים. כל מה שצריך זה מתאם מיוחד שעולה בין 900 ל-2200 שקלים. בתהליך הקנייה, מתי שהוא כדאי לשאול את הסוכן על האפשרות הזו.

גם קיה EV6 ו-EV9 יכולים לעשות את זה. גם ג'נסיס GV60. ואם אתם חושבים שזה רק עניין של יצרנים קוריאניים, תחשבו שוב. פורד F-150 Lightning, שזה הטנדר החשמלי של פורד, יכול לא רק להטעין רכבים אחרים אלא גם להפעיל בית שלם למשך כמה ימים.

ג'נרל מוטורס הודיעה שהיא הופכת את הטכנולוגיה הזו לסטנדרטית בכל הרכבים החשמליים שלה החל מ-2024. טסלה, שתמיד אוהבת להיות שונה, הודיעה שכל הרכבים שלה יתמכו בטעינה דו-כיוונית ב-2025. בהרבה מהמקרים, אנחנו רואים שיצרנים מתחילים להבין שזה לא רק גימיק אלא תכונה שבאמת יכולה לעזור.

אבל הנה הדבר המעניין: רוב האנשים שקונים את הרכבים האלה לא יודעים שהיכולת הזו קיימת. זה כמו לקנות סמארטפון ולא לדעת שאפשר לגלוש באינטרנט. מהניסיון שלנו, בסבירות גבוהה שהמצב הזה ישתנה בשנים הקרובות כשיותר אנשים יתחילו להבין את הפוטנציאל.

מה שכבר מתחיל לקרות בעולם

בקוריאה הדרומית, שם הטכנולוגיה הזו נפוצה יותר, כבר מתחילים לשמוע דוגמאות מרתקות. אנשים שמשתמשים ברכב שלהם כדי להפעיל דוכני אוכל ברחוב. משפחות שיוצאות לקמפינג ומשתמשות ברכב כדי להפעיל את כל הציוד החשמלי. ואנשים שעוזרים לזרים שנתקעו בכביש. לפעמים זה קורה במקרה, כשמישהו רואה רכב תקוע ומחליט לעזור.

יש גם דוגמה מעניינת מארצות הברית. במהלך הוריקן איאן בפלורידה ב-2022, אנשים עם פורד F-150 Lightning השתמשו ברכבים שלהם כדי להפעיל בתים שלמים כשהחשמל נפסק. הרכב יכול לספק חשמל לבית ממוצע למשך 3-10 ימים, תלוי בצריכה. אנחנו מאמינים שזה רק ההתחלה של השימושים החדשניים.

אבל הדוגמה הכי מעניינת היא מיפן. שם, חברת ניסאן פיתחה רשת של רכבים חשמליים שיכולים לשמש כמקורות חירום לחשמל במקרה של רעידות אדמה או אסונות טבע אחרים. הרעיון הוא שבמקום להסתמך רק על גנרטורים דיזל, אפשר להשתמש ברכבים החשמליים שכבר נמצאים באזור. סביר להניח שזה יהפוך לסטנדרט בעוד כמה שנים.

למה זה לא נפוץ עדיין? המכשולים שמונעים מההתפשטות

אם הטכנולוגיה כל כך טובה והיא כבר קיימת, למה היא לא נפוצה יותר? התשובה מורכבת ומעניינה.

דבר ראשון, יש בעיה של מודעות. רוב האנשים פשוט לא יודעים שהטכנולוגיה הזו קיימת. אפילו אנשים שקונים רכבים שתומכים בה לא תמיד מבינים מה אפשר לעשות איתה.

הדבר השני, יש בעיה של עלות. המתאמים הנדרשים יקרים – בין 900 ל-2200 שקלים. וזה לא כולל את "כבל הסבתא" – הכבל המיוחד שמחבר בין הרכבים, שעולה עוד 900-1500 שקלים. זה הרבה כסף עבור משהו שרוב האנשים יצטרכו רק לעתים רחוקות.

לגבי הדבר השלישי, יש בעיה של מורכבות. התהליך של טעינת רכב מרכב אחר לא פשוט. צריך לדעת איך להפעיל את מצב V2L, איך לחבר את הכבלים, איך לכוון את עוצמת הטעינה. זה לא כמו לחבר טלפון למטען.

ובנוסף לכל זה, יש בעיה של תקנים. לא כל הרכבים משתמשים באותם תקנים לטעינה דו-כיוונית. יש J1772, יש ISO 15118, יש DIN 70121. זה כמו שיהיו לכם שלושה סוגים שונים של מטענים לטלפון, וכל אחד יעבוד רק עם חלק מהמכשירים.

העתיד שמתקרב: מה יקרה כשזה יהפוך לנפוץ

אבל בואו נדמיין לרגע מה יקרה כשהמכשולים האלה יתגברו. מה יקרה כשכל רכב חשמלי יוכל להטעין כל רכב חשמלי אחר, בקלות ובמהירות?

דבר ראשון, זה ישנה לחלוטין את הדרך שבה אנחנו חושבים על "חרדת הטווח" – הפחד שהסוללה תיגמר באמצע הדרך. כשכל רכב יכול להיות עמדת טעינה, הפחד הזה יהפוך לא רלוונטי. זה כמו שכל אחד יוכל לתת לכם דלק לרכב.

הדבר השני, זה יכול ליצור כלכלה חדשה לגמרי. דמיינו אפליקציה שמחברת בין אנשים שצריכים טעינה לאנשים שיכולים לספק אותה. כמו אובר, אבל לאנרגיה. אנשים יוכלו להרוויח כסף מהסוללה של הרכב שלהם.

מבחינה נוספת, זה יכול לשנות את הדרך שבה ערים מתכננות תשתית. במקום לבנות עמדות טעינה בכל מקום, אפשר יהיה להסתמך על הרכבים עצמם כדי לספק טעינה. זה יכול לחסוך מיליארדי שקלים בהשקעות תשתית.

ולבסוף, זה יכול ליצור רשת חשמל מבוזרת ועמידה. במקום להסתמך על תחנות כוח מרכזיות, אפשר יהיה להסתמך על מיליוני רכבים שמאחסנים אנרגיה ויכולים לחלוק אותה ביניהם.

המחיר האמיתי של השינוי הזה

אבל כמו כל טכנולוגיה חדשנית, גם לזו יש מחיר. ולא מדובר רק בכסף. מהניסיון שלנו, בהרבה מהמקרים האתגרים האמיתיים מתגלים רק אחרי שהטכנולוגיה מתחילה להתפשט.

דבר ראשון, יש שאלות של פרטיות ואבטחה. כשהרכב שלכם מתחבר לרכב של מישהו אחר, איך אתם יודעים שהמידע שלכם לא נחשף? איך אתם יודעים שמישהו לא יכול לפרוץ לרכב שלכם דרך החיבור הזה?

הדבר השני, יש שאלות של אחריות. מה קורה אם משהו משתבש במהלך הטעינה? מי אחראי אם הסוללה של אחד הרכבים נפגעת? איך מבטחים שהטעינה בטוחה?

מבחינה נוספת, יש שאלות של שוויון חברתי. האם הטכנולוגיה הזו תהיה זמינה לכולם, או שרק אנשים עשירים יוכלו להרשות לעצמם רכבים עם יכולות V2V? האם זה יכול ליצור פער חדש בין "יש לי" ל"אין לי"?

ולבסוף, יש שאלות של השפעה על הסביבה. אמנם הטכנולוגיה הזו יכולה להפחית את הצורך בתשתית טעינה, אבל היא גם יכולה לעודד יותר נסיעות ויותר צריכת אנרגיה. האם זה באמת טוב לסביבה?

מה זה אומר עליכם, עכשיו

אז מה זה אומר עליכם? אם אתם שוקלים לקנות רכב חשמלי, האם כדאי לכם לחפש כזה שתומך ב-V2V? אם יש לכם כבר רכב חשמלי, האם כדאי לכם להשקיע במתאמים?

התשובה תלויה בכם. אם אתם אנשים שאוהבים להיות בחזית הטכנולוגיה, אם אתם נוסעים הרבה למקומות מרוחקים, אם אתם אוהבים לעזור לאחרים – אז כן, זה כנראה משהו שכדאי לכם לשקול.

אבל אם אתם אנשים שמעדיפים לחכות עד שהטכנולוגיה תתבגר, עד שהיא תהפוך לפשוטה ונגישה יותר – אז אולי כדאי לכם לחכות עוד קצת.

מה שבטוח הוא שהטכנולוגיה הזו לא הולכת להיעלם. היא רק הולכת להתפתח ולהשתפר. ובעוד כמה שנים, כשכל רכב חשמלי יוכל להטעין כל רכב חשמלי אחר בקלות, אנחנו נסתכל אחורה ונתפלא איך חיינו בלי זה.

מה שעוד לא הסתיים

הטכנולוגיה של V2V היא לא סתם עוד גימיק טכנולוגי. היא חלק ממשהו גדול יותר – שינוי בדרך שבה אנחנו חושבים על אנרגיה, על תחבורה, ועל הקשרים בינינו. אנחנו מאמינים שזה רק ההתחלה של תהליך שיכול לשנות הרבה דברים.

בעוד שאנחנו עדיין בשלבים הראשונים של השינוי הזה, הכיוון ברור. אנחנו נעים לעבר עולם שבו כל רכב הוא לא רק צרכן של אנרגיה אלא גם ספק שלה. עולם שבו הרשת החשמלית היא לא משהו קבוע ומרכזי אלא משהו נוזל ומבוזר. עולם שבו עזרה הדדית היא לא רק ערך מוסרי אלא גם יכולת טכנולוגית. סביר להניח שהתהליך הזה יקח זמן, אבל הוא כבר התחיל.

האם זה יקרה מחר? כנראה שלא. האם זה יקרה בעשור הקרוב? כנראה שכן. והשאלה היא לא אם זה יקרה, אלא איך אנחנו נתכונן לזה.

כי בסופו של דבר, הטכנולוגיה הכי טובה היא לא זו שהכי מתקדמת, אלא זו שהכי עוזרת לנו לחיות טוב יותר. ואם הטכנולוגיה של V2V תעזור לנו לדאוג פחות לגבי הטווח של הרכב, לעזור יותר אחד לשני, ולהיות יותר עצמאיים מבחינת אנרגיה – אז אולי היא באמת שווה את כל ההתרגשות. מהניסיון שלנו, בסבירות גבוהה שזה אומר שינוי משמעותי בדרך שבה נחיה.

מה שעוד לא הסתיים. הוא רק מתחיל.